גן הוואי בירקון

בחוף נהר הירקון החוצה את תל אביב, היה בשעתו בית קפה, כמעט צמוד לנהר, וקראו לו גן הוואי.

בני תל אביב נהגו לבלות בגן הוואי, אף שהביקור בו היה כרוך גם בשייט בירקון מהגדה האחת לגדה השניה שם היה בית הקפה. במקום היו הופעות של אמנים ידועים שהנעימו את יושביו והמקום נחשב למקום מושך לבילוי בייחוד בתקופת המנדט טרום המדינה,וקצינים בריטים שראו עצמם ראויים לבלות במקום מיוחד זה.

אחותי אנינה אמורה הייתה, בטרם נישואיה ליונה קפלן, לצאת לטיול לניו יורק עם דודה משה פומרוק שעסק בענייני ביטוח גם בארצות הבית נוסף על הארץ והקים שם חברה בשם “סיטדל”.
מאחר ומשה פומרוק היה פעיל מאד בחבל הימי לישראל שהיה ממקימיו, אפשרו לו להפליג לארצות הבית באוניית משא בשם “HAV” וזאת ביחד עם אחותי אנינה שהתלוותה אליו.
לפני ההפלגה אנינה ויונה בן זוגה בחרו לבלות ערב פרידה רומנטי בבית הקפה האקזוטי “גן הוואי” לשם הם הגיעו בשעות בין הערביים בהפלגה בסירה בירקון שעגנה למרגלות הקפה מעברו השני של נהר הירקון.

באותו ערב הופיע אביו של השחקן תאומי ובידר את יושבי בית הקפה מבמה שנבנתה כמעין תיאטרון בירכתי הקפה. בעת שאנינה ויונה ישבו בקפה הם הבחינו בקבוצה גדולה של קצינים בריטיים שהגיעו אף הם בסירה מהירקון והסבו מסביב לשולחן גדול אל מול הבמה בבית הקפה וכך התנהל הערב בניחותה להנאת אורחי המקום.

כעבור זמן מה הבחינו אנינה ויונה שלפתע קבוצת הקצינים הבריטיים, כאילו מתוך פקודה, עזבו את כל הכיבוד קמו ונטשו את גן הוואי לכיוון סירה שחיכתה להם בגדה בירקון.
כמה דקות ארוכות לאחר מכן נשמעו יריות מכל עבר היו נפגעים תאומי השחקן אף הוא נהרג, אנינה ויונה החליקו ממקום מושבם לרצפה וזחלו לעבר גדר שיחים שהייתה במקום. במהלך היריות הם ראו עומד לפניהם אחד היורים שירה לכל עבר הוא עמד כל כך קרוב אליהם שהם יכלו לגעת ברגלו ובמזל הוא לא הבחין בהם.

לאחר שהיורים הסתלקו מהמקום הרגישו אנינה ויונה פציעה ברגלם ואכן יונה נפגע בכדור בעקב רגלו ואנינה נפגעה בכדור בחלק העליון של שוק רגלה.
כאמור מששכחו היריות אנינה ויונה התרוממו וצלעו לכיוון המעגן הקטן בירקון כדי להגיע לעברו השני, ובצליעתם זו ניגש אליהם בחור ערבי ועזר להם להגיע לסירה ואף התלווה אליהם עד לבית החולים הדסה ושאכן הוא עזר להם מאד כשהם פצועים להגיע לבית החולים כשהגיעו לבית החולים הוא הכניס אותם לחדר המיון ולפתע הסתלק במהירות מהמקום.

לאחר שקיבלו טיפול ראשון הם חיפשו את אותו ערבי כדי להודות לו ולתגמל אותו, אך לשווא הוא לא נמצא. אפילו משהגיע ישראל רוקח שהיה הבוס של אחותי שהייתה מזכירה בלשכתו בעירית תל אביב לא הצליח לאתר את אותו ערבי שהגיע עם היריות לגן הוואי וסייע לאנינה ויונה להגיע לבית החולים הדסה.

אחותי אנינה בדיעה שאותו ערבי היה קשור באותו כפר לפורעים והרגיש חובה אנושית לעזור לנפגעים הוא היה ערבי טוב שלא רצה להסתבך עם אחיו הפורעים.

הטיול של אנינה לארצות הבית לא בוטל היא הצליחה להגיע בזמן לאוניית המשא “HAV” ובחודש הארוך באוניה יחד עם דודי משה היא טיפלה ברגלה שהחלימה. כשהגיעו לארצות הברית ירדו מהאוניה בנמל חיכו להם ברציף עיתונאים וצלמים אמריקאים ששמעו על האירוע “בגן הוואי” וידעו שאחת הפצועות מגיעה בדרכה לארצות הבית וקיבלו אותה שם כגיבורת אותו אירוע.