סעודת מצווה של קבצני העיר

בנייתו של בית ד”ר פומרוק ברח’ אחד העם 56 הסתיימה ב – 1933, והמשפחה החלה בהכנות המעבר מהבית ברח’ הרצל 68 לבית החדש. במהלך ההכנות להעברה קרה בכל יום מקרה יוצא דופן: דלת חדשה שחוברה לצירים ולפתע השתחררה מציר אחד ועמדה ליפול, מזוזה שנקבעה נפלה, זכוכית בחלון השתחררה ונפלה לגינה בקול נפץ אדיר, מפתח לדלת הכניסה נתקע במנעול וכשהוציאו אותו הוא נשבר והיה צורך להחליף את כל המנעול, הברז בקערה באמבטיה נוזל ולא פסק, מדף נפל מהקיר, ועוד כהנה וכהנה בעיות לא צפויות הקשורות בבית החדש.

בית פומרוק
בית פומרוק

המשפחה לקחה מצב זה ברצינות ובדאגה והלכה להתיעץ עם הרב ידידיה פרנקל שהיה בידידות עם אבי והשיא לו מידי פעם עצות הקשורות בשמירת הדת. חשב חשב הרב ידידיה פרנקל ולפתע פסק: “סעודת מצווה”, משמעות סעדות מצווה זו היא שיש לאסוף עניים מכל רחבי העיר ולערוך סעודה דשנה ורחבת לב. אכן, למרות הפדנטיות של אבי הוא מיד הסכים לרעיון זה והחל לאסוף את עניי העיר לסעודת המצווה.
הם הגיעו, הם וחבריהם ומכריהם וכל מי שרק הרגיש שהוא נזקק, ופניהם מלאי התפעמות, כי לא כל יום נקרית להם הזדמנות חד פעמית כה מפתיעה. הארוחה התקימה כמובן, על פי הוראות הרב ידידה פרנקל, בביתנו הסלון האורחים הגדול, השולחן נפתח משני צדדין והוארך, כסאות נוספו מכל חלקי הבית ואף מהשכנים, השולחן היה מלא כל טוב הכיבוד כיד המלך, והאורחים המוזרים משהו אכלו ואכלו ללא גבול תוך שהם שרים זמירות שונות כל זאת לא לפני שהם ברכו ברכת המזון בקול רם ומלאי סיפוק והתרוממות רוח.

חגיגה מוזרה זו נמשכה ונמשכה בהשתתפות הורי שעמדו המומים ומופתעים מכל ההתרגשות. הורי הסבירו להם שהם לא צריכים למלא כריסם בכזאת מהירות וכי כל האוכל שישאר הם יהיו רשאים לשים בכליהם ולקחתו למקום מגוריהם. ואכן בסיום אספו כולם את כל המזון שנשאר חבילות חבילות, הורי עזרו להם לאסוף את המזון ולצרור אותו לחבילות הביאו נייר, קרטון, חוטים וחיברו חבילות חבילות.

החוגגים אחד אחד הודו להורי והיו כאלה ששלחו להם נשיקות באויר יצאו זה אחר זה שבעים מרוצים עם חבילות אוכל וגם ברחוב נשמע קולם של החוגגים. הורי, לאחר שיצא אחרון החוגגים התרווחו על הכסאות ונשמו לרווחה בטרם החלו להחזיר למקום את הכסאות לרחוץ את הכלים, ולהחזיר הסדר לסלון האורחים הגדול והחדש.

השקט חזר לבית, מאז הכל היה תקין, מסמר לא השתחרר ידית הדלת לא נפלה, זכוכית לא נשברה למרות הרוח הפתאומית, דלתות לא נתרקו כנראה שהרוחות טסו נסו מביתנו לאי שם והחיים התנהלו על מי מנוחות, המשפחה עברה לגור בבית, והחיים החלו זורמים בביתנו החדש….